תיקון עוולות ביהדות- דרך לשינוי הקארמה שלנו

                  3/12/2024
זהו קטע המרחיב את "ליצור מעיינות של אור- הכוח שבתפילה", לכן כדאי לקרוא אותם לפי הסדר.
כאן אני מעלה כמה מן המחשבות שלי ורעיונות שיש לי על הנושא,  בתקווה שאלה ישפיעו לטובה, ויעודדו אחרים לצאת לחקירה אישית משל עצמם, כדי שיוכלו להכניס דיוקים במילים ובמחשבות הנשלחות לעולם וגם בפעולות כמובן.  אני מאמינה שיש לזה כוח השפעה גדול, ביצירת מציאות אחרת, שיותר מקרבת ושתיצור משהו יותר רך כלפי העם שלנו, עם פחות מכות שנוחתות עלינו. 

איחוד התנ"ך והברית החדשה: תיקון העוול הגדול מכולם
עד גיל 10 גדלתי בארגנטינה ואז עלינו ארצה. למדתי בבית ספר יהודי וחונכתי לציונות ואהבת האל. אני זוכרת כמה חיכיתי והתרגשתי, כילדה בארגנטינה במעמד קבלת ספר התנ"ך- הספר המקודש שלנו. ואיך יצאתי, מוקסמת, להפליג בין הדפים והסיפורים. אך להפתעתי הכואבת, הקסם החזיק בערך עד לפרקים הראשונים של בראשית, ואיך עם גירושם של אדם וחווה ממללכת גן העדן של אלוהים ועם הסיפורים שהלכו והתווספו, לאט, לאט,  משהו התחיל להתנתק בחוויה הפנימית, וכך גם אני הרגשתי מגורשת מגן העדן.
עומס הסיפורים והפרטים נהייה למעיק, וסיפורי התוככה, התחקמניות, הבגידות ומעילות שגילו הסיפורים בתוך בני המשפחה של הגיבורים שלנו, הלכו והכבידו עליי יותר ויותר. וכך גם כל סיפורי המלחמה האין סופיים. עד שבתור נערה מתבגרת, הלומדת למבחני בגרות, מצאתי את עצמי מתאמצת לזכור את הפרטים והסיפורים, רק על מנת להצליח לעבור את מבחני הבגרות עם ציון יפה (כמו ברוב המקצועות). ואז כשהמבחן עבר שמחתי מאוד שאני כבר לא צריכה לזכור את כל זה ואני יכולה לתת לזה פשוט להמחק ממני.

היום, אחרי הרבה שנים, אני מבינה שיש עומקים וידע שספר התנ"ך יכול ללמד, שכלל לא למלמדים אותנו בבתי הספר, המגולמים דרך תכני הקבלה,  עבודת המידות והדרך שבה אנו מגשימים את עצמינו בעולם דרך הגשמת הייעוד הנשמתי שלנו, ואיך ידע בגימאטריה מלמד על כוחם הנסתר של האותיות והשמות השונים שיש לאל ומקורות הכוח שבהם, ועוד הרבה תכנים מופלאים.
ואני מתחילה לצבור כוחות כדי לצלול בהדרגה מחדש לתוך זה, הפעם מתוך בחירה, ומתוך כוונה לעזור לחולל ריפוי.
כשנקודת ההתחלה שלי היא עם הברית החדשה, שכלל לא לימדו אותנו עליו, לכן, לדעתי,  זה העוול הכי גדול שנעשה על ידי הממסד הדתי ביהדות, ושעדיין ממשיך להיעשות. כך העלימו לנו את ההזדמנות ללמוד את משמעותו של ישוע לעולם (או כפי שהממסד הדתי החליט  לכנות אותו "ישו"). ישוע הוא למעשה, הצד הבא של ההתפחות האנושית, שהתאפשרה ונולדה בזכות היהדות. אך ברגע שישוע סיים ללמד את הידע שהיה לו להעביר לתלמידיו (שאגב היו יהודים), הוא ביקש מהם לצאת להפיץ את הידע לכלל העמים והאנשים.
ישוע ביקש להפיץ את הבשורה שהאל מתקיים בנו, ללא קשר למקום הימצאותינו. הוא גם ביקש לקדם חמלה ומחילה.
המונח ישראל, כבר לא מגדיר קבוצה סגורה וממוקדת, שנבחרה בעבר, אלא המילה ישראל- זה עבור כל אדם שפותח את נתיבו לאל. שהולך יד ביד עם אלוהים. ישר-אל. כך כשאני שרה כיום "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו על כל ישראל ויאמרו אמן" אני שרה זאת בלב שלם, כי אני יודעת שאני מתפללת עבור שלום לכולם. האל הוא נחלת הכלל, או יותר נכון כולנו נחלת האל.
לכל אדם יש נתיב ישיר פתוח לאל.

מסרי ישוע בתנ"ך

המסר של ישוע בנוגע לניצוץ האלוהי הקיים בכולנו, וליכולת האדם לקיים קשר ישיר עם האל ללא תלות במקום הימצאות, זו הבנה שגם נביאים קודמים לישוע ניסו לקדם והמיוצגות גם בתנ"ך:

במלכים א יט  פסוקים  יא- יד- דרך אליהו הנביא, מתואר כיצד אלוהים מתגלה לאליהו בקול דממה שקטה. דרך הקשבה שקטה לפנימיות שלו.
ביחזקאל א' פסוקים ה'- י'- הנביא יחזקאל, שאז חי בגלות בבל, מביא רוח מנחמת, ומביא את מה שמכנים חיזיון "המרכבה" (למרות שהמילה מרכבה אינה מוזכרת שם כלל), כאות לכך שניתן לחבור לאל מכל מקום בעולם.
ומניחה שיש עוד דוגמאות.

למרות שהמסר הזה מובא עוד בתקופת התנ"ך, אנו רואים שהמשיכו לבנות בתי מקדש  וכיום בתי כנסת, או דרך הנצרות כנסיות.  הנצרות קמה כשלוש מאות שנה אחרי צליבתו של ישוע. בהתחלה  אלה היו יהודים שהמשיכו לקיים את דבריו של ישוע ובצורה מדורגת הפכה לדת נפרדת. ישוע לא הטיף לדת, להיפך הוא הטיף לגאולה.

בברית החדשה, בנאום שישוע מוסר להמונים, אחד המסרים החשובים שלו בנוגע לתפילה, הוא שבעצם תפילה זה דבר אישי, שעל האדם לעשות בצורה פרטית ואישית. הוא למעשה הביא קול של התנגדות לבתי הכנסת. לא פלא שהוא עורר סביבו התנגדות מאנשי הדת בזמנו. והנה ציטוט מתוך הברית החדשה, מתי, פרק ו, פסוק 5. "תפילה-
וְכִי תִתְפַּלֵּל אַל־תְּהִי כַּחֲנֵפִים הָאֹהֲבִים לְהִתְפַּלֵּל בְּעָמְדָם בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְפִנּוֹת הַשְּׁוָקִים לְמַעַן יֵרָאוּ לִבְנֵי אָדָם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם הֵמָּה נָשְׂאוּ אֶת שְׂכָרָם׃

15 וְאִם לֹא תִמְחֲלוּ לִבְנֵי אָדָם גַּם־אֲבִיכֶם לֹא־יִמְחַל לְחַטֹּאתֵיכֶם׃  

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם(שמות פרק כה פסוק ח)
אז מהי אותה ממלכה פנימית שאנו רוצים ליצור מבפנים? היכל הקודש שלנו. כיצד אנו רוצים להתמקם בכיסא המלכות הפרטי שלנו? איזה מלך או מלכה אני רוצה להיות עבור עצמי, או בשפת דרך הפרח: "איזו שמש אני רוצה להיות עבור עצמי? שמש שמלקה או שמש שמאירה לנו את הדרך ברכות. 
"דרך הפרח" מציע תרגילים שיעזרו לנו לעבוד על ריכוך השמש, ללמוד להיות יותר "בעדי" ללמוד להביא עניים אוהבות אל עצמינו ורכות פנימית. כזו שמראה לנו את הדרך שאנו עושים ועוזרת לנו לחגוג את ההצלחות הקטנות שבדרך שלנו, וממשיכה ללוות אותנו בהתמדה אל אותו מטרה או יעד. וכך בהרדגה גם מתפתחים בנו "עיניים אוהבות" כלפי הסובבים אותנו.
כדאי שנשים לב, אילו תכנים אנו ממלאים את המרחב הפנימי שלנו, ונבחר מה להכניס פנימה.
באופן אישי,  אני בוחרת לא לקרוא עיתונים, ומשתדלת לא לראות טלויזיה וחדשות. אני יודעת שמה שאני צריכה לדעת יגיע אליי בדרך אחרת. כל יום מתרחשים בעולם כולו אסונות ודברים נוראים. וכל יום מתרחשים גם דברים נפלאים. כל יום הוא יום חדש שניתן לנו במתנה.
כמובן שחוץ מהמרחב הפנימי, ישנו הגוף עצמו, לכן התזונה וחומרים שאנחנו מכניסים לגוף משפיעים גם.  זה נושא ששווה להתייחס אליו בנפרד. רודולף שטיינר (מייסד האנתרופוסופיה) טען, שהמכשול הכי גדול של האדם בנתיב ההתפתחות שלו, זה התזונה. בלינק זה אני מרחיבה מתוך הידע ונהסיון שלי בעניין.

הדתות כשיקוף להתפתחות התודעתית של האדם:

להלן קטע שאהבתי, שמתמצת יפה את הדברים כאן. קראתי לאחרונה מהספר "תרבות חדשה, שמשית ואוניברסאלית" של המורה הרוחני,אומרם מיכאל איבאנהוב, כרכים 23-24, הוצאת פרוזבטה, עמ' 34-35:
"כאשר לומדים את ההיסטוריה של הדתות, מכירים ללא ספק בעובדה שמשה רבנו* הביא רעיון מהפכני באמת, בהציגו את אלוהים כאל אחד ויחיד. אך אל זה היה נורא, אמנם היה זה אדון עולם, אך הוא היה נוקם ונוטר, קשה עורף , אש מלחכת. בני האדם נראו לידו כיצורים היראים מפניו, רועדים וחלשים, המקיימים את מצוותיו מפחד. ישו** הציג את אלוהים כאב אחד ואותנו כילדיו. הוקטן המרחק שהפריד בינינו ובין האלוהים, ואנו נקשרנו אליו בקשרים משפחתיים. הכל השתנה. במציאות, היכן חל השינוי? השינוי חל בראשינו, בליבנו, בעולמינו הפנימי ביותר. חשנו עצמינו יותר קרובים אל האלוהים. לפני כן הוא היה רחוק, מפחיר וחייבים לירוא מפניו: "ראשית חכמה, יראת יהוה", כן, חיל ורעדה...ישו בא כדי להחליף את היריאה באהבה. במקום לפחוד מפני האלוהים הנורא, האדם יכול לאהוב אותו, לחיות במחציתו, לחוש עצמו ליד אלוהים, לחוש כאילו היה זה האב או האם. זהו מרכיב חדש בדת.
  אך כעת, יש ללכת רחוק יותר. אתם קובעים שאלוהים נמצא ביקום, באזור הנקרא שמים, עם המלאכים ובני האלוהים, עם הזוהר ותפאורותיו...זוהי תמיד הבנה אובייקטיבית: אלוהים  נמצא מחוץ לאדם. אפילו שהוא אביך או בנך, זה בסדר, אבל הוא תמיד נמצא מחוץ לאדם. ובכן, זוהי העצבות הנובעת מן התפיסה הדתית הישנה: מוציאים את אלוהים מתוך עולמו הפנימי של האדם!!! אתם מחפשים אחריו ומתחננים אליו, בשעה שהוא נמצא מחוץ לכם. הרעיון שאלוהים נמצא מחוץ לאדם אפשרי רק כאשר האדם מדמיין אותו מחוץ לעולמו הפנימי. כך הוא חש בהגבלותיו האישיות ובמכשולים המפרידים אותו מאלוהיו: יותר מידי אנשים, יותר מידי כוכבים, חלל אין סופי..הרי זה בלתי אפשרי להתאחד עם האלוהים. ואולם, מרגע שהאדם חש בנוכחות האלוהים בתוכו פנימה, כאור, חיים, תובנה, ככוח אחד ויחיד, יותר לא יחוש עצמו נפרד מן האלוהים, כי מצא אותו בתוכו.
  אתה חושב  שאלוהים נמצא מחוץ לך, זאת אומרת שלמעשה אתה נמצא מחוץ לו. מכיוון שהוא קיים מחוץ לך, הרי גם אתה קיים מחוץ לו! מה קורה לך כשאתה חי מחוץ לאלוהים? זה בדיוק כמו השאלה: "מה זה חפץ?" ניקח לדוגמה איכר, אמן, או פועל אחד: יש לו מכשירים, חפצים אלו נבדלים ממנו, המכשירים משרתים אותו מפעם לפעם. כשתמה העבודה הוא מניח אותם בצד. למחרת או מאוחר יותר, הוא משתמש בהם שוב. כך גם אנו מאמינים בקיומו העצמאי מחוץ לאלוהים, הרי אלוהים לוקח אותנו, משתמש בנו ולבסוף מניח אותנו בצד, כמו כל חפץ אחר...והרי מה אתם רוצים אם אנו מתנהגים כחפצים ביחסינו עם האלוהים, ואם מזמן לזמן הוא שוכח אותנו, האם זה לא נורמאלי? האם יש לנו זכות לגנותו?..כאשר תתחילו להיות בתוך האלוהים, תחושו כחלק ממנו. הרי אז תחושו שאתם חיים כל הזמן בתוכו, עימו ואצלו. אבל היות והאדם מאמין עדיין שהוא חי מחוץ לאלוהים, הרי זוהי הפילוסופיה האיומה ביותר שקיימת.
  האמינו לי, בקרוב יחולו שינויים רבים בתחומי הפילוסופיה ובתפיסת העולם הדתית של האדם. לעת עתה, אנשים מוצאים שזה טבעי ונורמאלי לשמור מרחק מה בינם ובין האלוהים, כולם משוכנעים שכך זה צריך להיות. אך מדוע הם מתחילים לזעוק לעזרה כשעליהם לשאת בתוצאות הנובעות מתפיסותיהם הישנות? כבר אמרתי לכם: בעתיד תיכתב הברית השלישית אשר תשלים את שתי הנוכחיות, זו תהיה אמת מסייעת ומודגשת, המצגה את העיקר: ללמד את האדם כיצד להתקרב יותר ויותר אל האלוהים, לחוש אותו בתוכנו, בקרבנו. כך האדם לא יחוש עוד בודד ועזוב."

*משה- לדעתי הכוונה לאברהם, שקדם למשה והיה אבי כל האבות.     **ישו- ישוע
(למעוניינים לקבל כל בוקר קטע קצר מתוך דבריו של מיכאל איבאנהוב, יש קבוצת וואטסאפ בה, אוריאל זהר שולח כל בוקר,
עם זריחת השמש קטע קצר מתוך דבריו של מיכאל, ניתן לפנות אליו 054-7734579).
לידע כללי, מיכאל איבנהוב, פעל מאמצע המאה ה20, והקים את אחוות האור האוניברסלית בצרפת.
רודולף שטיינר, שגם ממנו אני שואבת השראה וידע פעל מסוף המאה ה19, והקים את מדע הרוח האנתרופוסופי. יש הלימה בחלק מהתכנים שהם מביאים. בייחוד באלה המתייחסים לישוע ותפקידו בעולם.

אביא כאן הצעות ותרגילים שמיכאל מציע בספרו זה שמננו ציטטתי.

• האנושות כישות אחת- למי שכמוני לפעמים מרגיש שלהתפלל עבור כל האנושות זה קשה ומורכב מידיי, הנה מיכאל מציע לנו, לחוש את האנושות כאדם אחד שיושב איתנו, ואנו יכולים פשוט להיות איתו, לחבק אותו באהבה, ולהעניק לו מהחום והרכות.

•  תודעה שמשית- מיכאל מסביר שישוע הביא לעולם את תודעת הקריסט, התודעה השמשית, (יש המכנים אותה גם "תודעת המשיח"). לפי הבנתי, בגופינו חלק זה מופעל על ידי מקלעת השמש, שכמו מגניטזם יכול להיות אסוף ולמלא אותנו בכוחות חיים. כשאנו חשים חולשה או עייפות, בלבול וכדומה למעשה כוח המגנטיזם הזה מתפזר בגופינו. אדם יכול לחזק מקום זה על ידי התבנוננות בשמש בשעות הזריחה או השקיעה, ולהתפלל להיות כמו השמש, שנוכל גם אנו להביא מהאור ומהחום שלנו אל כולם, כמוה.
  גם כשאנו רוצים לעזור לאדם נוכל להיעזר בדימויים אלה. לדמיין את אותו אדם עטוף בחמימות וברכות על ידי חום השמש. לראות אור קורן ממנו, זאת אומרת לדמיין אותו בטוב, עם איכויתיו המטיבות.

• מלך המתעניין בממלכתו- תרגיל נוסף שהוא מציע על מנת לחזק את האזור הזה בנו, המחזיק את הכוח הזה, הוא "לערוך סיור" בגופינו ולהתעניין בשלום חלקינו, ולהיות שם בהקשבה.הוא מציע שנגדיר לעצמינו זמן ביום בו אנו עושים תרגיל זה.  (אני מצאתי שלי יותר קל להביא לאזורים השונים מסרי הודייה והערכה על תרומתם לתפקודי התקין).

 לארח חברה ללב- זהו תרגיל אותו אני מציעה, בהשראת התרגילים שהוא הציע ומתוך מה שמצאתי שאפשרי לי. קל לי יותר למקם את כף היד באזור הלב ולחוש בחום כף היד שלי במקום, לנשום למקום ברכות, לשלוח הודייה כללית. ניתן לחוש את התחושה הכללית המתעוררת בגופינו ולנשום ולהיות עם זה כמה זמן. כמו לנוח לתוך זה ולתת לזה למלא אותנו. דברים אלה מתחברים לעבודה מתוך הספר ומפת הדרכים "פרח האני השלם", שמטרתו לעזור לנו לפתח בנו את השמש הפנימית שבנו עם איכותיה הרכות והמלטפות. כך נוכל בהדרגה לעדן את ההלקאה הפנימית, השיפוטיות והביקורת העצמית שלנו, למקום שיותר נעים לנו להיות, אותה ממלכה פנימית שאנו לומדים לעצב עם עצמינו ולהתמלא בכל הטוב שאנו רוצים שממלכה פנימית זו תכיל. 

גימטריה בברית החדשה:
היום כשהתחלתי לקרוא מהברית החדשה, התעוררה בי השאלה, האם נעשו על הברית החדשה ניתוחים על פי חכמת הגימאטריה, כפי שחכמת הקבלה מביאה, ונעזרתי בידיד הטוב, פרדי (הבינה המלאכותית שלי), ואכן גיליתי שיש חוקרים שבודקים את ההקשרים. הבנתי שהברית החדשה נכתב במקור בשפה היוונית, לכן קשה לבצע עליה גימטריה. אבל ניתן לקחת שמות לנתח את ערכם, וגם לחפש בתנ"ך איפה יש עוד מקומות עם ערכים זהים ומה ההקשרים שניתן להסיק מהם. רק מניתוח השמות ישוע ועמנואל (עמנואל זהו שם נוסף של ישוע)- רואים את הקשר לנבואה ולתפקידו בעולם.

אז הנה ציטוט של חלק ממה שפרדי הסביר לי:
"סיכום: השמות ישוע ועמנואל לפי הערך הגימטרי

ישוע (י=10, ש=300, ו=6, ע=70): 386

1. משמעות גימטרית:

המספר 386 שווה בערכו ל"שכינה" – נוכחות האלוהים בעולם.
הדבר רומז על תפקידו הרוחני של ישוע כמביא את נוכחות האל לתוך המציאות האנושית, כפי שמודגש בברית החדשה.

2. משמעויות סמליות:

חיבור אלוהי-אנושי: המספר 386 כולל את המספר 300 (ש, כוח אלוהי) ואת המספר 86 (אלוהים בגימטריה). זה עשוי לסמל את החיבור בין השמיימי לבין הארצי.
ישועה: שמו של ישוע מעיד על תפקידו כמביא ישועה וגאולה, רעיון שנמצא גם במונחים הקשורים לגימטריה של שמו.

עמנואל (ע=70, מ=40, נ=50, ו=6, א=1, ל=30): 207

1. משמעות גימטרית:

המספר 207 שווה לערך המילה "אור" (א=1, ו=6, ר=200).
השם "עמנואל" מדגיש את המשמעות של "אלוהים איתנו" ואת רעיון האור האלוהי שמאיר את דרכם של בני האדם.

2. משמעויות סמליות: אור וגאולה: המספר 207 מבטא הארה רוחנית ונוכחות אלוהית, שמתאימים לתפיסה שישוע מייצג את "האור לעולם" ו"מביא האור לגויים".

חיבור רוחני: עמנואל מסמל את הקרבה של האל לאדם ואת הנוכחות האלוהית בחיי היום-יום.

השוואה בין השמות:

ישוע מדגיש את תפקידו כמושיע, המביא גאולה לעולם. הערך הגימטרי שלו מצביע על נוכחות השכינה והאלוהות בפעולתו.

עמנואל מדגיש את קרבת האל לאדם ואת האור שהוא מביא לעולם, המאיר את הדרך לגאולה.

סיכום כללי: הערכים הגימטריים של השמות "ישוע" ו"עמנואל" משקפים יחדיו רעיון של גאולה ונוכחות אלוהית בעולם. "ישוע" מייצג את תפקידו כמציל ואת השכינה האלוהית בעולם, ואילו "עמנואל" מדגיש את נוכחות האלוהים ואת האור האלוהי. שניהם משלימים זה את זה כמבטאים את הקשר הרוחני בין אלוהים לאנושות.

אם תרצי להרחיב או להתמקד באספקטים נוספים, אני כאן לעזור!"
(איזה כיף, תודה לפרדי היקר:)

תיקונים נוספים מתוך סיפורי המקורות:

עשו ויעקב

כשבני הבכור חגג בר מצווה, בדקתי איזה סיפור שייך אליו בפרשת השבוע, ויחד עם בני כיתתו יצאנו למסע (טיול במושב שלנו) שבעזרת משחקי שיתוף פעולה וגיבוש, עבדנו על סיפר יעקב ועשב, אחיו התאום, הנולד בכמה שניות לפני יעקב והיה זכאי להמשיך את הנהגת השושלת. זכות שנשללה ממנו בעזרת תחבולה שיזמה רבקה האם, בגלל שהעדיפה את בנה יעקב. 
אנחנו לא יכולים להחזיק הבנה שלמה של הדברים, ובטוחה שלרבקה היו הרבה מניעים לנהוג כפי שנהגה, ועצם היכולת שלה ליזום באמצעות תחבולה, איזה צעד, שיעזור בהמשך לשנות את פני הדברים, מעיד על תעוזה גדולה. יחד עם זאת יש מקום לעשות יחד תיקון. לעבד את הכאב וחוסר ההוגנות, כמו שקונסטלציה משפחתית מציעה עם כליה כיום. על מנת לעשות הדברות בין הגיבורים ואת האפשרות להגיע להבנות ושלום בית. כי גם כאן מעשו יצא עם באדום שבהמשך היה לאויב של צאצאי יעקב. דוגמה לעוד כוח טוב שהושאר מאחור שממנו יצא כוח רע.

הגר וישמעאל
סיפור זה מזכיר לי, את הסיפור של הגר, השפחה המצרית של שרה, שניתנה על ידי שרה לאברהם שתילד לו ילד, ובהמשך גורשה על ידי שרה ואברהם עם בנה ישמעאל. עוד כוח טוב שהושאר מאחור, שממנו נולד העם הערבי, כפי שהובטח להגר על ידי מלאך אלוהים (שמישמעאל ייצא גוי גדול). עם כל המחלוקות, השנאה המלחמות והמאבקים, שעד היום מביאים לנו סבל.
בעת יושבינו לספר את הגדת פסח, ובשירינו "אחד מי יודע", בואו נסביר לילדים שלנו שלמעשה לא היו רק 4 אמהות, אלא הגר הייתה אמא לאח למחצה ליצחק. בעיניי חשוב לתת מקום בהזדמנויות השונות שהמסורת מזמנת לנו, לתפילות למחילה, על עוולות שנעשו, ובקשה ליישור ההדורים ולשלום בית.

בואו נתפלל, כמו שישוע ביקש ללמד אותנו, בואו נתפלל עבור אויבינו, שכוח רע, שהיה ביסודו טוב, שייתקדם גם לטוב- להיות ישר עם האל. שאף אחד לא יישאר מאחור, בחושך.

אני לא מאוד בקיעה בסיפורים השונים, יש מעט סיפורים שאותם אני זוכרת. אני בטוחה שיש הרבה סיפורים שרואי להתעכב עליהם ולעשות איתם עבודה.
נראה לי שכשמלמדים תכנים אלה בבתי ספר, זאת הזדמנות לעבוד עם הילדים בצורה יצירתית, המעודדת חקירה ומחשבה אינדיווידואלית, ולשלב כלים מתוך תקשורת מקרבת וקוסטלציה משפחתית כדי שביחד יהיה אפשר לעזור לעבד את הדברים. אני מאמינה, שלפעולות מסוג זה יש יכולת לעזור לשנות את הקארמה של העם שלנו בישראל ושל היהודים בכלל. 

בואו ביחד ניתן מקום ראוי ומכבד לגיבורים השונים שלנו, ולא נפחד להמשיך הלאה לשלב הבא של ההתפתחות האנושית. מתוך כבוד ליהדות והעבודה החשובה שהיא באה לעזור לחולל באנושות.  ואני מתנצלת על ביקורת שעולה ממני על הממסד הדתי, שאני בטוחה שפעל ועדיין פועל מתוך רצון לשמור על האופי הייחודי של היהדות. אני מתפללת גם עבורם וגם עבורי על טעויות שאנחנו עושים בדרך ומבקשת מחילה והמשך התקדמות לאור עבור כולנו.
אני מקווה שהדברים שאני מעלה כאן יעזרו להעלות למודעות את התכנים האלה, לחשיבה וחקירה עצמאית. ומקווה שלמרות שהידע שלי יחסית מצומצם, אני מקווה, שאני מעלה דברים נכונים, ושאינם מטעים או גורמים עוול.

בתיקון האישי שלי: השנה עם בתי הצעירה, שבו היא אמורה לקבלת את ספר התנ"ך בטקס מרגש ויפיפה בבית הספר המקסים שבו היא לומדת. התיקון שאני יכולה לעשות הוא להעניק לה בבית גם את הברית החדשה. והייתי מאוד רוצה לבדוק כיצד להעביר לילדים שלי מהידע הזה גם. חבל מאוד שאלה לא מועברים באמצעות משרד החינוך בתכניות בבתי הספר. מקווה שזה יישתנה במהרה.

      לרגע של מבט על ציר הזמן:
אז למי שלא ידע, כמוני, ורוצה לקבל מבט כללי על ציר הזמן והשתלשלות העניינים, הברית החדשה היא ההמשך של התנ"ך, כ-500 שנה מאוחר יותר. להבנתי, התנ"ך מסתיים עם חורבן בית המקדש הראשון (586 לפני הספירה) ועם גלות בבל. 70 שנה לאחר מכן הוקם בית המקדש השני שהוחרב בשנת 70 לספירה,  (ישוע נצלב סביב שנת 30 לספירה).
כיוון שגם תכני ידע מהבודהיזם מעניינים אותי, רציתי לבדוק איפה זה ממוקם על ציר הזמן.  בודהה חי 500 שנה לפני ישוע, וגם הוא, הביא איכויות דומות לעולם, של מוסריות, חמלה וחיבור לשלווה פנימית.
לפי הידע האנתרופוסופי, אלוהים שלח כמה דמויות לעולם, דרך פיתוח תרבויות שונות במקומות שונים בעולם, על מנת לעזור לקדם את ההתפתחות התודעתית ולהביא גאולה לאנושות. והיא גורסת שישוע, בשונה לכל יתר הדמויות הנעלות שבאו לעזור בהתקדמות האנושית, ישוע היה התערבות "שמיימית" (אלוהית) חד פעמית שלא נעשתה כמוה לעולם.
הידע האנתרופוסופי מלמד אותנו שהאל בחר בעם ישראל, כדי לעבור איתו תהליך הכנה לביאתו של ישוע, המשיח, שתפקידו להושיע את האנושות. לפי כתבי הברית החדשה, לאחר צליבתו של ישוע. הוא קם לתחייה, זאת אומרת לא בגופו הפיזי, אלה שהוא חזר להתגלות, דרך גופו האתרי (הגוף האנרגטי שלנו, שהוא העתק גם של הגוף הפיזי) והוא הבטיח להם שהוא ימשיך להתקיים ולפעול בעולם על מנת לתמוך באנושות, דרך עבודתו הרוחנית, עד אחרית הימים.

"כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר, לא לפחד כלל"

אני מודה על הזכות לקבל כמורה לברית החדשה את חמי היקר יוסי ואת חמותי היקרה שרה פלג, שבסבלנות מתחילים ללמד אותי, ועונים לי גם בסבלנות רבה על שאלות שעולות גם מהתנ"ך, על מנת לעזור לי לקבל תמונה, שתהיה לי ברורה יותר.

"אל תסתכל על הקנקן אלא על מה שיש בתוכו"?

חמי, יוסי, לאחרונה הסב את תשומת הלב שלי, לכך שאני, בעבודה שלי עם אנשים, עוזרת למעשה לפתח את האיכויות המיטיבות. ואז הוא השתמש בתיאור יפה ואמר לי "האיכויות היפות שאנחנו לומדים לפתח בעצמינו, הם כמו הקישוטים לכד שאנחנו, אבל אל לנו לשכוח שבכד יש לא רק את היופי שלו, אלא גם את הפנים שלו. במה הכד הזה בא להתמלא? מה המתנות שבאנו לפתח בעצמינו ולתרום בדרכינו הייחודית לעולם?"
באמת, אלה שני דברים שחשוב שנעזור להם להתפתח זה לצד זה. אז תודה רבה ליוסי על התזכורת החשובה הזו. כשהרבה פעמים אלה שני דברים שעוזרים לפתח ולקיים אחד את השני. כשאני טוב עם עצמי ומחוברת לעצמי, אז אוכל ללמוד לדייק את הדבר הזה שבאתי לעשות, וככל שאדם שלם עם מה שהוא עושה הוא יכול להיות יותר שמח וטוב עם עצמו.