הייתי בצבא, הייתי נוסעת הרבה ברכבת, ופתאום עולם הספרים נפתח בפניי.
לפני זה שנאתי לקרוא, ובכלל לא יכולתי לחשוב על אפשרות שהספרים יכולים לעזור לי ללמוד עולמות תוכן שבאמת מעניינים אותי.
אז באחת הפעמים שהסתובבתי ברחובות תל אביב, היה דוכן ספרים, והספר "רייקי" עם פרפר גדול ויפה שהיה מצוייר על דף השער, משך את תשומת הלב שלי. אני זוכרת איך לקחתי את הספר לידיים שלי, שמתלווה לה מבפנים מעין תחושת סקרנות ועניין לצד תחושת זלזול, שאלה בטח יהיו שטויות, ורציתי לבחון את זה.
אז חייתי, מרוחקת מאוד "מהאל", וקראתי אליו תיגר, אם אתה באמת קיים אז תוכיח לי.
אז באחת הנסיעות הביתה מהבסיס ברכבת, שלפתי לי את הספר החדש שקניתי לי, והופתעתי שאני בכלל מצליחה לקרוא מעבר לעמוד הראשון. ושהעיניים שלי טסו בהשתוקקות בין הדפים. כשהתחלתי לראות את סמלי הרייקי (ברייקי ישנם סמלים של ריפוי) הידיים שלי התחילו פתאום להפיץ חום גבוה במעין זרמים מעגליים שיצאו ממרכז כף היד והתפשטו הלאה בו זמנית משתי כפות הידיים ומעגלים שהלכו וגדלו, עד שהרגשתי את החום מתפשט בכל הגוף שלי ואת זרמי האנרגיה האלה עוטפים אותי גם מבחוץ וגם מבפנים.
הבנתי שאני יוצאת לדרך חדשה. והתחלתי לפנות אל אותו כוח בריאה (האל) בנימה יותר רכה ומכבדת.
בהמשך, קראתי בספר, שמי שרוצה לנוע ולהתפתח רוחנית חייב להיות צמחוני. עד אז הייתי אוכלת בשר בתשוקה גדולה. אבל המשפט הזה כמו חילחל בי פנימה. והעובדה שהייתה איתי ביחידה, משהי צמחונית, דחף אותי לנסות גם. כבר בגיל 14 מתוך מחשבות מוסריות ניסיתי להפסיק לאכול בשר, ואז ביקור של המשפחה שלי בארגנטינה הפסיק לי את התהליך. אז הפעם נכנס שיקול נוסף, לרצון הזה שלשמור על החיות, נכנס הרצון שלי להתפתח רוחנית גם ולהתקרב יותר לאלוהים.
הפסקתי לאכול בשר בפעם השנייה בחיים שלי, ועם הנקיון שלי מהבשר בגוף, נעלמו צרות בריאותיות שסחבתי איתי מהילדות, כמו נזלת אלרגטית, בנוסף הרגשתי יותר כוח ואנרגיות לפעול וגם יותר שמחה פנימית.
נושא התזונה עדיין מעסיק אותי. אני רואה את הדרך שאותה אני עוברת, אז לפעמים טוב שאני מזכירה לעצמי את נקודת ההתחלה שלי בזה. עם הזמן אני לומדת לדייק לא רק את המזונות, אלא בכלל גם תכשירים או תוספים שאני לוקחת.
להלן כמה תמצותים מהדברים שאני לומדת:
המרב"ם אמר פעם בחכמה, יותר חשוב מהאיכות זה הכמות.
האהבה והתשוקה שלנו לאכול, גורמת לנו לאכול כמויות אוכל הרבה יותר גדולות ממה שהגוף מסוגל לעכל נכון.
העומס שנוצר בגוף, אלה הם שיוצרים בנו חומציות ורעלים פנימיים המתפתחים למחלות בהמשך.
בספר "בריאות טבעית" של הרב יובל אשרוב, שאני ממליצה עליו בחום רב (זה למעשה ספר המתמלל את הקורס שלו), הוא מסביר שהגוף שלנו מסוגל ב4 שעות לעכל כוס של קטניות או דגנים מבושלים. אני עוד לא מצליחה להגיע למצב מאוזן עם התזונה, עדיין אוכלת הרבה אוכל מבושל, לכן אני מנסה לצום אחת לשבועיים. כדי לאפשר לגוף להתנקות ולהקל על מערכת העיכול שלי. יש את שיטת ה16-8 שגם אותה אני מנסה ליישם אצלי (16 שעות ללא מזון ואז 8 שעות שמותר לאכול בהם). יש ימים בהם אני לא מקפידה על ההפסקת האוכל הממושכת, ואני מנסה לא להכניס את הגוף למצוקה פנימית. הצום עוזר לנו לנקות את הרעלים המצטברים בגוף, שבגלל העומס שאנו יוצרים על המערכת עם כמויות האוכל, לגוף אין הזדמנות לנקות לבד. וזאת בניגוד לגילאים הצעירים יותר, בהם חילוף החומרים הרבה יותר מהיר וקל לגוף. אז הגוף של הילדים יכול לנקות החוצה את הרעלים מהתזונה יותר מהר, וזאת הסיבה שהשמנה למשל, פחות נפוץ בגילאי הילדות.
מהנזקים שבתזונה מהחי:
הנה קטע נחמד ששלחה אחת החברות שמשתתפת במפגשי לימודים המתרחשים בביתם של החמים שלי , שרה ויוסי היקרים, אז בשיעור שפתחנו את הלימודים בעניין התזונה, אחת הנשים שיתפה אותנו בקבוצת הוואטסאפ, בדבר הבא:
" נזכרתי, בקשר לחומציות הגוף והדלקתיות שנגרמת מאכילת דברי חלב, ביצים, בשר.... כששברתי את הקרסול בטיול, הרופא אמר לי שאני חייבת לפחות 4 דברי חלב, ביום בגלל בריחת סידן - אוסטיופורוזיס... אז אמרתי לו שאולי הוא לא יודע, אבל בסין ויפן כמעט ואין אוסטיופורוזיס, כי הם אינם צורכים דברי חלב... ודווקא במדינות בהן צורכים הרבה גבינות ומוצרי חלב, כמו בישראל, באמריקה, בדנמרק ושוודיה, שם יש הכי הרבה אנשים הסובלים מבריחת סידן... הגוף לוקח את הסידן מהעצמות על מנת לאזן את החומציות שנגרמת בגלל עיכול דברי החלב... בקיצור, הרופא הודה שלמד משהו...חוץ מזה הסידן שבחלב פרה אינו נספג אצלינו, הוא מתאים רק לעגל... אז אנחנו צריכים לקבל סידן אך ורק מעלים ירוקים, שקדים ואגוזים, טחינה וקטניות..."
אני אוהבת את הקטע הזה כי היא מתמצתת בפשטות כמה הבנות חשובות, שניתן להעמיק בהם ולנסות להבינם וגם קצת יותר לדייקם.
עשיתי בדיקה קטנה עם חברי פרדי, על הדברים שהיא אומרת כאן. אז לפי ההסברים שלו, באמת ביפן ובסין המסורתית לא היו אוכלים מוצרי חלב. אך זה דבר שהשתנה ובעשורים האחרונים יש גם מוצרי חלב וגם אוכל מהיר ורשתות כמו מקדונלס. אך לאחר שראו שאחוזי המחלות עולים הם עושים מאמץ לשנות מחדש הרגלי תזונה. והאוסטופורזיס במגמת עלייה שם, בעקבות הרעת הרגלי האכילה.
בנוגע לחלק האחרון של אי יכולת הגוף לספוג את סידן החלב של הפרה, פרדי חולק על זה, ומסביר שהגוף מסוגל לעכל כ30 אחוז ממנו.
באופן אישי אני נמנעת לצרוך מוצרי חלב, קודם כל מהשיקול המוסרי. הייתי מרשה את זה לעצמי בלב שלם יותר, אם החיות היו מטופלות בחוות עם תנאים טובים. בצורה טבעית, מבלי להפריד בין העגל לאמו. ולוקחים, מתוך כבוד והודייה, רק חלק מהחלב. החלב נועד לתינוק שלה.ואין ספק שהוא הכי מתאים לעגל.
הקסם שבחלב- ידוע שמרכיבי החלב משתנים לאורך התפתחות התינוק בהתאם לצורך ההתפתחותי של הפעוט. זה ממש כמו קסום בעייני.
אף אחד מאיתנו לא ממשיך להיות צמוד לשד אימו. רכיבי החלב טובים ועוזרים לתינוק להתפתח אך עד שלב הינקות. לאחר מכן אנו צריכים לאכול תזונה אחרת והחלב מזיק לנו.
בכל אופן, כשאני חוטאת (מידי פעם אני מרשה לעצמי) ולוקחת ממוצרי החלב, זה מייצר לי הרבה ליחות ושיעול, דרכם הגוף מבקש להפטר מחומרים שמזיקים לו.
בספר של הרב יובל אשרוב, הוא מסביר בצורה יסודית את הנזקים הנגרמים מצריכת בשר ומוצורי חלב, תרופות וחומרים ממריצים.
אני ממליצה בחום, לנסות בהדרגה להפחית את הכמויות שצורכים מהחי. ניתן להתחיל עם להגדיר יום או יומיים קבועים בשבוע שבהם לא צורכים בכלל מוצרי חלב ובשר.
להיות נקיים מחומרים:
אין ספק שקשה לחיות בחברה שלנו ולהיות נקיים מחומרים, הזיהום הסביביתי הוא בלתי נמנע כמעט. אבל עדיין יש הרבה פעולות שתלויות בנו.
למשל אדם יכול לבחור שלא לחסן את ילדיו. רודולף שטיינר, עוד לפני שהיו חיסונים בעולם, הסביר על הסכנה הטמונה בהם. הוא ידע, דרך חיבור למקורות ידע רוחניים, שזה הולך להיות והסביר באיזה אופן זה יכול לפגוע בגילאי הילדות ועל המחלות האוטאימוניות והעצביות שבגילאים המבוגרים יותר.
דוגמה נוספת, הם חומרים מטשטשים למינהם (אלכוהול, קאנביס ועוד), על פי הידע האנתרופוסופי, כדי השגוף הגבוה שלנו (שמחובר לתבונה הנשמתית שלנו), כדי שהוא יוכל "לנצח" על תזמורת הגוף שלנו, הוא זקוק לתנאים מסויימים. החומרים האלה מנטרלים את היכולת של אותו חלק לקחת פיקוד ולאזן בין החלקים השונים שלנו. למשל בין הרגשות לפעולות ולמחשבות.
לצרוך כמה שיותר תזונה אורגנית- בעיקר את העלים הירוקים (הם יחסית לא יקרים). הבעיה שכיום החקלאות לא יודעת לכבד את האדמה ומפתחת שיטות מתקדמות לגידול, על מנת לייעל את הכמות ואת הנראות של התוצרים. אך מבחינת הערכים התזונתיים הנזק הוא גדול, כמו גם, הנזק שנגרם לאדמה מכל חומרי הדישון והריסוס.
כולי תקווה ותפילה שהמודעות לכך יגדל, ושימצאו שיטות טבעיות וידידותיות לסביבה ולנו.
הנה כמה טיפים והמלצות מתוספים שאני לוקחת שעוזרים לי מאוד:
גרין אמזון- אחרי שסבלתי מפצעים שהיו יוצאים לי בחיבורי השפתיים וסבלתי מכאבים עזים ביותר, הלכתי לאשה חכמה מאוד כאן שמושב שדרך אבחון בלשון שלי, אמרה שיש לי מחסור וויטמין A, והמליצה לי לשתות במהלך שבוע כל יום כוס מיץ שאני סוחטת מ: תפוח, גזר, קצת סלק ושמה טיפת שמן זית. לתדהמתי זה מיד פעל כמו קסם. אך אין בכוחותיי להתמיד עם זה לאורך זמן. אז שמחתי מאוד כשגיליתי את תערובת הצמחים הירוקה של גרין אמזון, שמהווה כנראה מקור נפלא גם לוויטמין A ולעוד ויטמינים ומינרלים.
שרף לבונה: כמתחילים להרגיש לא טוב ולהיות חולים או כשנמצאים בסביבה של בני משפחה או חברים לעבודה חולים (אגב, תתחשבו בבקשה בחבריכם, ואל תגיעו לעבודה חולים. מה גם, שהגוף שלכם זקוק למנוחה כדי להחלים), מומלץ ללעוס כמה כדורים. אני קונה מחברת עלעלים בחנויות הטבע.
המינון שקראתי עליו: כשחולים: לאדם מבוגר, הוא 8 כדורים (הם קטנים ומרים מאוד) לעיסה של 10 או 15 דק X חמש פעמים ביום.
כשרוצים כמניעה ניתן פעם או פעמים ביום במינון נמוך יותר-5 כדורים כל פעם.
לילדים המינונים יותר קטנים, למרות שהבנות שלי אוהבות לקחת כמו מינון המבוגרים כי אז נוצר להן מעין מסטיק בפה. למזלי ושמחתי הן מגיבות לזה טוב.
מקווה שהדברים כאן לא מבאסים יותר מידיי. זיכרו הכי חשוב הוא לזכור שאנחנו בתהליך, לא להיות קשים עם עצמינו, לסמן את הדרך שאנחנו עושים, לחגוג את השינויים הקטנים, ולהיות סבלניים להמשך השינוי, בקצב שמתאים לנו.
אני מאמינה שהשינוי בזה הוא דרך עבודת הרכות עם עצמינו, ככל שנלמד להיות מחוברים יותר ואוהבים יותר עם עצמינו כך בהדרגה השינוי שלנו והחיבור לעולם, לאנשים ולייצורים שבטבע, ולאדמה עצמה יהיה מתחשב, מכבד ואוהב יותר
"הכל במידת האפשר, ביחד יותר קל"
(ממני:))